התמכרויות · נוכחות

התמכרויות: מה אנחנו מנסים לא להרגיש?

במקום לשאול איך מפסיקים, מה קורה כשבודקים מה בדיוק ניסינו לא להרגיש ברגע שלפני?

מי לא מצא את עצמו מושיט יד לטלפון, לסיגריה, לכוס, למקרר או לעוד סדרה, בלי שהחליט על זה בכלל?

תכלס, התמכרות היא לא רק סמים או אלכוהול. היא כל דפוס שחוזר שוב ושוב, שאנחנו יודעים שהוא לא משרת אותנו, ובכל זאת לא מצליחים להפסיק. אוכל, מסכים, הימורים, קניות, עבודה בלי הפסקה, ולפעמים אפילו מערכות יחסים.

השאלה שרובנו שואלים היא "איך אני מפסיק?". אני מזמין אתכם לנסות שאלה אחרת: מה אני מנסה לא להרגיש?

כי כמעט תמיד יש רגע לפני. רגע קטן של שעמום, חרדה, בדידות, כעס או ריקנות. משהו בגוף מתכווץ, והיד כבר בדרך. ההרגל לא בא משום מקום. הוא בא לעזור לנו לברוח מהתחושה הזאת, ובטווח הקצר הוא באמת מצליח. בגלל זה הוא כל כך חזק.

בשיטת סאטיה אנחנו לא נלחמים בתחושה. אנחנו עושים משהו אחר: עוצרים לרגע, נושמים, ונשארים עם מה שיש. מרגישים איפה התחושה יושבת בגוף. בחזה? בבטן? בגרון? מקשיבים לה כמו לילד שמושך בשרוול, לא כמו לאויב. פשוט שוהים איתה, ומרגישים כיצד היא נחלשת.

זה לא יצליח בפעם הראשונה, וזה בסדר גמור. בכל פעם שאנחנו עוצרים שנייה אחת יותר ממה שעצרנו אתמול, אנחנו מתאמנים על החופש לבחור.

ואם הדפוס כבד ומסכן את הבריאות או את החיים, אני אפנה אתכם לגורם מקצועי טיפולי לקבלת חוות דעת נוספת.

קשור: לעבוד ישירות עם הדפוסים האלה זה בדיוק מה שקורה באימון אישי ←
עוד מהתובנות: הרגלים ושינויים בחיים ←

משהו מהתובנה הזו נגע בכם?

שיחת היכרות קצרה יכולה להיות התחלה טובה.