ריפוי

סליחה היא צעד ראשון בתהליך הריפוי

תרגיל מכתב פשוט, בארבעה משפטים, שיכול לפתוח מקום שנראה סגור מזמן - גם כשקשה להאמין שיש בכלל מה לסלוח.

"סליחה הוא תהליך שכלי, רגשי או רוחני שבו חדל אדם מלחוש עלבון או כעס כנגד אדם אחר על מעשה שהוא ראה בו כפגיעה, מחלוקת או שגיאה. לחלופין, סליחה היא הפסקת הדרישה לעונש או פיצוי." כפי שכתבה לואיז היי: "יתכן שאיננו יודעים כיצד לסלוח ויתכן כי איננו רוצים לסלוח, אך עצם העובדה כי אנו מכריזים על נכונותנו לסלוח, מתחילה את תהליך הריפוי."

חשוב לזכור שסליחה אינה אומרת שמה שקרה היה בסדר. היא, למעשה, שחרור ההיאחזות שלנו בשיפוטיות ובאשמה. היא מסייעת לנו להרפות מהעבר ומהעתיד, ולחיות כאן ועכשיו. סליחה היא ויתור על העוינות - קבלת כל החלקים שבך ובאחר, הטובים והפחות טובים כאחד. זה לבחור מי אתה רוצה להיות: אדם עוין, או אחד שסולח.

תרגיל: מכתב סליחה
ד"ר אירה ביוק, רופא שליווה חולים סופניים ונפגש עם משפחות החולים, מציע מכתב סליחה שיכול להביא לפריצות דרך במערכות יחסים. התהליך מזכיר את ה"הו'אופונופונו" ואת "עין הבדולח". בוחרים אדם - חי או מת - שהייתה איתו מערכת יחסים טעונה. המכתב נשאר אצלכם, כך שאפשר לכתוב בו גם דברים שלא הייתם מעזים לומר בדרך אחרת. ממשיכים את ארבעת המשפטים:

  • 1
    סלח.י לי על ש...
  • 2
    אני סולח.ת לך על ש...
  • 3
    תודה ש...
  • 4
    אני אוהב.ת אותך.

אם כותבים לאדם שכבר אינו בחיים, מוסיפים בהתחלה "היי/ה שלום". לעיתים הכעס כל כך גדול שאתם מרגישים שאינכם יכולים לסלוח - כתבו בכל זאת, ותוסיפו את ההסתייגויות: "אני לא חושב/ת שיש לך מה לסלוח לי, אבל..."; "הייתי רוצה לסלוח לך על... אך אינני יכול/ה עדיין"; "קשה לי למצוא דברים שאני יכול/ה להגיד לך תודה עליהם, אבל אם אני חייב/ת אז תודה על..."; "אני לא אוהב/ת אותך, אבל אני צריך/ה לסיים באני אוהב/ת אותך".

תוך כדי כתיבת המכתב כדאי לשים לב לנשימה, ולתת למה שעולה לעלות - זה חלק מתהליך הניקוי. אפשר לעשות את התהליך בכתב או בעל פה. בסוף התהליך אפשר לשמור את המכתב, לשרוף, לזרוק אותו, או למסור אותו לנמען.

קשור: תרגילים כאלה הם חלק מארגז הכלים באימון אישי ←
עוד מהתובנות: אינטימיות מול פגיעות: האומץ להוריד את המסכות ←

משהו מהתובנה הזו נגע בכם?

שיחת היכרות קצרה יכולה להיות התחלה טובה.